בלוטת התריס ובלוטות יותרת התריס

ד"ר ילנה סיגל מטפלת בבעיות בבלוטת התריס ובלוטות ביותרת התריס.
הבעיות הנפוצות באיברים אלו הן:
תת-פעילות ופעילות יתר של הבלוטה (לרבות בזמן היריון), קשריות בבלוטת התריס, גידולים בבלוטת התריס, סיבוכים שנוצרו לאחר ניתוחים להוצאת גידולים בבלוטת התריס, פעילות עודפת ותת-פעילות של בלוטות יותרת התריס (בלוטות הפהרהתירואיד).

כשקיימת תת-פעילות בבלוטת התריס, ייתכנו בעיות בריאותיות אחרות, למשל:

דימומי מחזור כבדים
האטת קצב הלב
רגישות לקור
עצירויות

עייפות
איטיות
ישנוניות
עודף משקל
יובש בעור

יתר פעילות בבלוטת התריס עלול לגרום לשלל בעיות בריאותיות, כגון:

ירידה במשקל – למרות שהתיאבון מוגבר
דפיקות לב מהירות
עלייה בלחץ דם
עצבנות
הזעת יתר וחוסר סבילות לחום
חולשה בשרירים
הפרעות שינה

על פעילותה של בלוטת התריס

בלוטת התריס ממוקמת בקדמת הצוואר, ותפקידה להפריש הורמון שנקרא תירוקסין. זהו הורמון חיוני ביותר, כי הוא משפיע על קצב חילוף החומרים בגוף. פעילות בלוטת התריס עלולה להיפגע מסיבות רבות, ואז עלולים להיווצר מצב של תת-פעילות (שבו מופרש פחות הורמון) או יתר פעילות (עם הפרשה עודפת של תירוקסין, וכן הפרשה של הורמון נוסף שנקרא טרייודתירונין).

ויסות פעילותה של הבלוטה נעשה תחת בקרה של הורמון ה-TSH (התירוטרופין), המופרש מבלוטת ההיפופיזה בלולאת משוב שלילי. כשבלוטת התריס אינה מייצרת מספיק תירוקסין, בלוטת יותרת המוח מבחינה בכך ומספקת יותר TSH שמגרה את הבלוטה ומפעיל אותה, ולהפך – כשיש בגוף עודף של הורמוני הבלוטה, מפרישה בלוטת יותרת המוח פחות TSH.

הורמון התירוטרופין נקלט בבלוטת התריס ומגרה אותה. הוא נותן הוראה להפרשת התירוקסין (ה-T4) והורמון טרייודתירונין (ה-T3). הורמוני בלוטת התריס חשובים מאוד בחילוף החומרים בגוף.

הן לפעילות יתר והן לתת-פעילות קיימים טיפולים, שמאפשרים לאזן את המצב ההורמונלי בצורה אופטימלית.

על פעילותה של בלוטת יותרת התריס – היפופהרהתירואידיזם

היפופהרהתירואידיזם, או חוסר פעילות בלוטת יותרת התריס, היא אחת המחלות הנדירות. בארץ ישנם כ-400 אנשים שחולים בה. במצב תקין בלוטות אלו מייצרות ומפרישות הורמון שנקרא PTH ואחראי על ויסות רמת הסידן בגופנו.
ישנן 4 בלוטות יותרת התריס, שנמצאות בצוואר הקדמי בסמוך לבלוטת התריס. פעילותן עלולה להינזק במקרים של פגיעה בבלוטות בזמן ניתוח בצוואר, פגיעה אוטואימונית או כל פגיעה אחרת.

כשקיימת תת-פעילות, רמת הסידן מתדרדרת לערכים נמוכים, מה שגורם לתחושת נימול באצבעות ובשרירי הפנים, להתכווצויות שרירים ובמקרים קשים להתקפי פרכוסים.

סימפטומים של תת-פעילות בלטות יותרת התריס:

הרגשת נימול באצבעות ובקצה האף
חולשה ועייפות
בעיות ריכוז
פרכוסים והפרעות בנשימה ובקצב הלב – במקרים קשים מאוד

טיפול

עד לאחרונה הייתה זו המחלה האנדוקרינית היחידה, שלא היה קיים לה טיפול תחליפי בהורמון החסר. הטיפול היה מבוסס על נטילת תוספי סידן (לפעמים במינונים די גבוהים) וסוג מסוים של ויטמיןD שנקרא אלפא D3.
לאחרונה ישנה תרופה חדשה שנקראת נטפארה – הורמון PTH מהונדס גנטית, שמוזרק פעם ביום בעזרת מזרק אוטומטי ומחט דקה מאוד, והתוצאות מעודדות ומבטיח.

פעילות יתר של בלוטות יותרת התריס גורמת לעלייה ברמת הסידן בדם ומתבטאת בסימפטומים הבאים:

עייפות
ירידה בריכוז
חולשה בשרירים
אבנים בדרכי השתן
אוסטיאופורוזיס וסיכון מוגבר לשברים.

פעילות יתר של הפהרהתירואיד, ב-80% מהמקרים, נגרמת על-ידי אדנומה (גידול שפיר) של אחת מתוך 4 בלוטות הבהרהתירואיד. במקרה זה הטיפול הכי טוב הוא הסרת האדנמה בניתוח.